פורסם במגזין גלויה | תהליך עיצוב מקוואות נשים

כאישה, שומרת מצוות ומעצבת פנים, עיצוב מקוואות נוגע בנימי הנפש שלי.

מקווה הינו הזדמנות אישית למיפגש חודשי עם עצמי, לקחת הפסקה ממרוץ החיים, להתיחס לגוף, להתפנק, להרגע ולאצור כוחות, לדמיין ולצפות למיפגש המחודש עם בעלי.

לטבול בנחת, בשמחה ולהתפלל עלי ועל ביתי. לנצור את הרגע הקדוש.

מה התהליך ועם מי השייח?

התהליך בעצם מתחיל בלעדיי, לפני שאני מעורבת: ראש המועצה הדתית או היו"ר, מקבל פניות ישירות ועקיפות מנשים שאכפת להן ומבינות שמקווה נעים, חיוני ,משדרג את קיום מצוות הטבילה וגם את הקשר הזוגי שמשפיע על כל המשפחה.

האחריות של תפעול המקווה עוברת דרך משרדי המועצה הדתית ובמקרה של ישובים/ מושבים, יש אחריות של הישוב עצמו לכך. לכן צוות המקוואות (בלניות, מנקים ואנשי תחזוקה) מדווח על תקלות. כך שהתובנה שהגיע הזמן לשפץ את המקווה מגיעה גם מהעוסקים במלאכה. במקרה והוקמה שכונה חדשה, האחריות לבניית מקווה היא של העיריה כחלק מפיתוח תכנית התב"ע.

מניסיוני, נשים תמיד מעורבות בדחיפת הפרויקט, הן בהגדרת הצרכים, קו עיצובי ותרומה אישית.  תקציב בניה ושיפוץ מקווה מגיעה מ-3 מקורות: משרד הדתות, הרשות מקומית (בישובים גם תקציב מבנה ציבור ממיסי התושבים יצטרף לעוגת התקציב) ותרומות. ללא תרומות או תרומות מועטות, אופי המקווה ועיצובו, יהיה ברמה בסיסית. לכן מקוואות מסוימים יראו נהדר, כי הושגו תרומות משמעותיות.

במקווה האחרון שעיצבתי לאחרונה באפרת, ראש המועצה הדתית (בוב לנג) עבד מאד קשה ובלחץ, לעמוד בהתחייבויות כספיות שלקח על עצמו בשיפוץ המקווה, במיוחד כשיש פער זמן גדול בין ההבטחה לתקצוב ממשרד הדתות, לבין קבלת התשלומים. במיוחד בממשלות זמניות, בחירות וחוסר יציבות.  אם נרחיב את היריעה בסיפור זה, המקווה תוכנן לפני כ10 שנים , בחרתי את כל החיפויים וכו, יצא אומדן תקציב, הדמיות וברגע אחד הכל קרס, משום שהתורם נעקץ ע"י מיידוף.. ובזה הסתיים לזמן ארוך פרויקט שיפוץ המקווה.

כשראש המועצה החליט לפני כשנתיים לדחוף שוב את שיפוץ המקווה הישן, הוא ידע שיש לו רק שליש מהתקציב ולכן הוחלט להתחיל שיפוץ של החדר האחרון בפרוזדור וחדר טבילה אחד חדש. בחרתי חיפויים חדשים (הדגמים שונו וודאי הגדלים של האריחים,  כך שנדרש שינויי תכניות פריסה וכמויות עדכניות). גם גופי התאורה שהוגדרו בעבר, השתנו מהתכניות המקוריות, כי הטכנולוגיה שודרגה. בזמן השיפוץ החלקי, נשים נאלצו לנסוע למקווה אחר ורק בערבי שבתות המקווה שחלקו הקידמי לא עבר שיפוץ , נפתח .

יש מספר פרמטרים לכך:

• נקיון ותחזוקה ברמה גבוהה, כולל נקיון יסודי במהלך פעילות המקווה ותחלופת הנשים  (בתקופת הקורנה זה פרמטר הכרחי ולכן הבלניות עובדות קשה יותר).
• צוות נעים , סבלני ומכיל. קבלת הפנים של הבלנית מאד חשוב. (לא זה המקום להתיחס לתפקיד הבלנית)
• טמפרטורה נכונה בחורף ובקיץ ומערכת שאיבת אוויר פעילה ואיכותית, ללא לחות גבוהה. כאן המקום לציין שחימום תת רצפתי נעים בחורף בחדרי הרחצה, וטיפות המים, מתייבשות במהירות במרווחי הרובה).
• אמצעי תשלום שונים.
•  עיצוב נעים. בכל מקווה אני יוצרת סיפור אחר המתאים לקהילה ולתקציב.
• חדרים מרווחים עם מענה לאיחסון החפצים האישיים של הטובלות
• בתקופת הקורונה סעיף זה לצערי לא מתקיים: חווית רחצה הן באמבטיה ומקלחת.(זרם מים, איבזור חכם ואיכותי, ) כפכפי הליכה סטרילים, תאורה ומוסיקה נעימה שלך או המושמעת בצורה חרישית ברקע. מגבות איכותיות, קרמים נעימים ובשמים לבחירה לשימוש במקום. הרגשה שהגעת לספא/מלון ברמה גבוהה, להרגע ולהתפנק .
• חווית טבילה (בטיחות, עיצוב יחודי הכולל תאורה שונה) עם הבלנית המדהימה המרעיפה ברכות ומאור פנים.
• דלת יציאה בכוון ומרחק מדלת הכניסה, לשמירת הפרטיות (לא צמיד זה ניתן להעשות).

עד כאן סקרתי את שלבי התהליך המורכבים והיקרים.

מאחלת לכולנו חווית טבילה מיטבית ושלום בית.

לאה סולטר

מעצבת פנים

טל:050-7240928